שימור המבנה המוביל לבריכת הקשתות ברמלה

IMG_5451.HEIC

חיזוק מבנה הכניסה של בריכת הקשתות ברמלה שהיה מועד להתמוטטות: ההחלטה לחבר את ניצב הקיר בצורה מכאנית התקבלה בשיתוף מהנדס השימור, כדי להימנע מהצורך לפרק ולבנות מחדש וכדי להבטיח את יציבות המבנה לאורך שנים רבות. הביצוע כלל "קידוח כוס" בעומק 150 ס״מ, הזרקת דבק אפוקסי מיוחד לייצוב מבנים והחדרת מוטות נירוסטה לא מחלידה המחברים את הקיר אל הקיר הניצב. במקביל, אנו ממלאים את "הפוגות" החיצוניות של הקירות על מנת להפסיק את תהליך הבלייה ולהחזיר למבנה את מראהו המקורי.

AC7E5861-7858-4AF8-BE32-8CA683AD6FEA.JPG
BEA8B95A-0DCF-40C0-8A8E-60AA3680419F.JPG

המבנה שימש כבריכת אגירה תת קרקעית אשר הושלמה בשנת 789 לספירה ע״י הארון א-רשיד בתקופה העבאסית. שטחה הוא חצי דונם ונפחה הוא 5700 מ״ק.

הבריכה נחשבת כמבנה הקדום ביותר בעולם שנבנה עם קשתות מחודדות. הקשת המחודדת, הבנויה משני חלקי קשתות, דורשת פחות תמיכות צידיות והיא בעלת יכולת גבוהה לנשיאת משקלי הבניין. הקשת המחודדת מאפשרת בנייה דקה וגבוהה יותר.

מלכיאור דה ווג ( Melchior de Vogüé) ארכיאולוג ודיפלומט צרפתי שביקר בבריכה ב-1862 טען לראשונה שהבסיס לאדריכלות הגותית (1150-1550 לספירה), אשר מעלה על נס את השימוש ההנדסי והאסתטי בקשת המחודדת, נלקחה לאירופה ע״י הצלבנים אחרי כיבוש רמלה ב-1099, ושוכללה עם התפרצות הסגנון הגותי במרכז צרפת בסביבות 1135 ולאחר מכן בכל הארצות הקתוליות עם בניית הקתדרלות הגותיות.

לפי תיאוריה זו, בריכת הקשתות מציגה את אחד המפגשים המפרים ביותר בעולם העתיק בין המזרח המוסלמי למערב הנוצרי. נדידה זו של תרבות הבניה מראה איך מפגש, גם אם מלחמתי, מפרה את הצדדים ויוצר את אחד הסגנונות המשמעותיים והמוכרים בעולם הארכיטקטורה.

סרוק.jpeg
DSC05925.JPG
עותק של סרוק.jpeg

תיאור סכמטי של חלק מהעבודה על הקיר: חיזוק קיר דו פני ע״י קידוח כוס ללא רטט כ150 ס״מ, מילוי חללים והזרקת אפוקסי גמיש לשיקום מבנים. לאחר מכן הטמעת מוטות נירוסטה (316 תקן מזון - לא מחלידה) בתוך החורים וסגירתם עם חומר מתאים.

שני ניצבי הקיר כעת מחוזקים מכאנית עם מוטות 16 מ״מ.

press to zoom

press to zoom

press to zoom

press to zoom
1/15