שימור ושחזור - בין אידאה למומחיות
שימור מבנים דרך שימור מקצועות
עקב עומק תרבות הסיתות (מעל 4000 שנה) נושא שחזור האבן נחשב יכולת קצה בתחום שימור המבנים המקצועי, ולרוב בעלי מלאכה מומחים יגעו בזה. פה השילוב בין ידע תיאורטי ליכולת טכנית חשוב מאוד.את ההבדל בין מגע מקצועי ומגע חובבני וזול אפשר לראות היום ברוב האתרים לשימור בארץ עקב חוסר תקינה מסודרת בתחום. פילוסופיית השימור מתבססת על הטענה שאם לא נציל את העבר התרבותי שלנו, חלקו יאבד לעד ויכחד.
בארץ הוגדרו שבעה קריטריונים לשימור ע״י המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל:
1. אתר הנושא חותם של ראשונות.
2. אתר המהווה עדות לאירוע בעל חשיבות היסטורית.
3. אתר הקשור בחייה או בפעילותה של אישיות או קבוצת אנשים, שהשפיעו על הליכים תרבותיים והיסטוריים.
4. מבנה או מיכלול מבנים בעלי איפיון ארכיטקטוני, המייחד תרבות וסגנון בנייה.
5. אתר המאפיין תרבות חיים והווי של תקופה.
6. אתר בעל ערך נופי היסטורי.
7. אתר בעל ייחוד בשיטות בנייה ושימוש בחומרים, המהווה נידבך היסטורי בתרבות הבנייה.
גימנסיה הרצליה - הריסת המבנה בעל המורשת ההיסטורית גרמה לזעזוע שהביא את נושא שימור המבנים למודעות ציבורית
תחום השימור רואה כיום בהצלה של אלמנטים מקוריים בבניין ערך עליון, ויותר מכך - הוא נותן משמעות גדולה למושגים שעד לאחרונה היו לא מוכרים כגון מרקמי סיתות מקוריים. כיום חוקים של רשות העתיקות ודומיהם אוסרים על שימוש בהתזת חול שמוחקת את המרקם של האזמל במבנים לשימור, ומשקפת אמירה ברורה על החשיבות הרוחנית של תרבות חומרית.
בטיפול באלמנט בלוי, ההחלטה על מה להשאיר ומה לא, בד״כ קשורה לעושר התרבותי שהמבנה/האבן הבודדה מייצגת. ככלל, אלמנט אדריכלי שסובל מסדקים והתפוררות ואיבד מיכולתו לשאת את המבנה מעל - ישוחזר במלואו ע״י בעל מקצוע. לרוב אלמנטים אדריכליים סובלים בחלקם מבלייה - במקרה הזה נשמור על החלק הבריא של האבן ע״י חיתוך והוצאת החלק הבלוי מאבן המקור, ולאחר מכן נחבר תותב מאותו חומר גיאולוגי, ונתאים אותו ע״י סיתותו לצורת המקור ונתינת טקסטורה מתאימה.
דוגמא לתותב אבן כחלק משימור כותרת מהתקופה העות׳מאנית בצפת.
לשמר את מה שאפשר וניתן לשמר.
שימור המקצועות המסורתיים לשם שימור אותנטי
תרבות השימור/שחזור בארץ מתבססת לרוב על פועלי בניין קונבנציונלים שעברו לעבוד במבנים לשימור. עובדה זאת יוצרת פער עיוני ומעשי בהקשר של איך משחזרים ומשמרים פרטי בניין.
שילוב הידע העיוני והמעשי (Know How) חיוני בתהליך השימור, אשר מטבעו הוא תהליך כירורגי עדין, בין אם זה מבנה באוהאוס צמנטי או כנסייה מאבן גיר. הפער שקיים בין מומחי השימור אשר למדו את אומנותם ואשר מחזיקים תעודה ממוסד מוכר לבין הפועלים אשר עומדים על הפיגום ובסופו של יום אחראים על ניראות המבנה הוא כיום מאוד גדול, ומקרים שבהם מהנדס מוריד הוראות שלא מובנות למשמרים קורים מידי יום, עקב חוסר במערכת השכלה מתאימה בתחומים הנ״ל.
אחרי שהובן שאתרי השימור מתמודדים עם חוסר בבעלי מלאכה מומחים, ב1975 נפתח בית הספר הראשון למקצועות השימור הטכניים בסן סרוולו, איטליה
בתהליכים שעברו מדינות אירופה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה הובן הצורך בשימור ושחזור של המרקם ההיסטורי של הערים שנהרסו, ובו זמנית התחילו לאמן סתתים, בנאים, טייחים בצורות המסורתיות של המקצוע, על מנת לשחזר את האדריכלות שנפגעה בצורה אותנטית ככל הניתן. כיום במדינות מרכז אירופה הדרך להיות עובד שימור מעשי עוברת דרך חניכות של 3 שנים במקצועות הבנייה המסורתיים וחוברת לקורסים משלימים בשימור/שחזור של המלאכה.
לדוגמה סתת שסיים את תקופת החניכות עובר קורס שימור/שחזור אבן שנותן לו את ההבנה של שימוש בגרזן ע״מ לשחזר טקסטורות אבן מימי הביניים, כמו כן עוברים איתו על איך אבן חול נראת אחרי 400 שנה ועם איזה חומרים משמרים אותה - שלא יעשו טעויות על הבניין, אלא בחדרי הלימוד בלבד. נושא הידע העיוני חשוב לא פחות למקצוע, וכוללים בנושא האבן לדוגמה: גיאולוגיה, כימיית בנייה, ציור ושרטוט טכני. הדגש פה הוא ליצור מרחב עם שפה משותפת לכל העוסקים במלאכה: מהאדריכל דרך המהנדס ועד לסתת/בנאי בשטח, כולם אמורים לדעת הכל, וכל אחד מתמחה בדבר ספציפי - ככה יוצרים איכות.
