בנייה באבן-האדם מחפש קורת גג
מהמערות עד לגותיקה המאוחרת - התפתחות הקירוי בארכיטקטורה
פרק 1 - איך הכל התחיל או האדריכלות הפסיבית
קבוצת אנשים מתגנבים לתחילתו של ערוץ, ומוצאים את מה שחיפשו - עדר ממותות. הם מתחילים לצרוח ולמחוא כפיים, העדר נבהל ומתפזר בריצת אמוק, רק ממותה מבוגרת נבהלת ורצה לתוך הערוץ. זה בדיוק מה שהקבוצה תכננה. חלק אחר בקבוצה ממתין בראש הצוק בשקט וכאשר הממותה בדיוק מתחתם, מפל של אבנים נופל למטה על והורג את הבהמה. השבט זוכה בארבע טונות בשר טרי, ממהר לקחת מה שאפשר, ונס על חייו מחיות הטרף שעוד יבואו..
אנו נמצאים בתקופה הפליאוליתית, לפני כ-1,000,000 שנים, באזור המזרח התיכון של ימינו. כאן חי הומו ארקטוס, (מלטינית: האדם הזקוף) שהלך על שתי רגליים. מין אנושי קדום ומתקדם יחסית, שחי לפני כשני מיליון שנה עד לפני 70,000 שנה. חווינו זה עתה פרק מחיי היומיום שלהם, דוגמא להתפתחות חברתית חשובה של התקופה: עבודה קבוצתית - שהיא הכרחית לקידום מטלות חיונית, ואיך שעוד נראה, חיונית להתפתחות שלנו כמין יוצר.
הקבוצות הללו גילו את השליטה באש והם יכלו לעשות כלים פשוטים מאבני צור. למשל סכינים, שאיתם הם יכלו לבתר את החיות שצדו ולפשוט את עורן. הם צלו את הבשר על האש, אולי גם עישנו אותו, ז״א שימרו אותו, ויצרו בגדים ומחסה מהפרוות, וכלים מהעצמות.
יצירת יש מאין ועבודה קבוצתית - כאן זה התחיל
עד לפני כ-70,000 שנה, רוב האנשים בילו את זמנם בסוואנה הפתוחה, תמיד בדרכים, עם ילד אחד או שניים ומטען קטן, באותם ימים, איטיות היתה סכנת חיים. חלק מהאנשים התיישבו במערות, אך עליונות האדם על פני חיות טרף עדיין לא התקבעה, ועקב כך מקובל לחשוב שהמערות הטובות נתפסו ע״י חיות גדולות שהיוו סכנה לאדם. בכל אופן בתי המגורים הללו לא היו קבועים, והאדם הקדמון נאלץ להמשיך בחיפוש אחר מזון מן החי והצומח לאחר שכילה את האוכל באזור שבו ישב. כך חיו בני אדם הידועים כבני האדם הזקופים בשני מיליון שנה האחרונות עד לפני 70,000 שנה, לקראת סוף התקופה הזאת התחיל להתחולל משהו..
לפני בין כ-70,000 שנה, הגיע שלב ההתפתחות הבא, שהתחלנו לחשוב, להמציא, מהומו ארקטוס להומו סאפיינס: ״האדם החושב״, שזה עתה היגר מאפריקה בגל השני, סחף בכוח המצאתו את אפריקה משם לאגן הים התיכון ואז לכל העולם. היה זה הוא שדחף החוצה את כל שאר הגזעים האנושיים, התעלה עליהם בכושר יצירה וכנראה גרם להם להיכחד. היה זה האדם שיכל לבנות.
תיאור של שלב ההגירה השני מאפריקה - האדם החושב משתלט על העולם
החיים במערות, 250,000 - 40,000 לפני הספירה, התרבות המוסטרית, אגן הים התיכון ואירופה: שליטה בהדלקת האש ויכולת הברחה של חיות גדולות ממערות, הביא לאנשי התקופה הפלאוליתית התיכונה שקט יחסי. כיוון שלא היה צורך במציאת מחסה והישרדות יום יומית , הם הפכו רגועים יותר. זה נתן לאנשי התרבות המוסטרית את ההזדמנות להתפתח ולספר סיפור משותף, עם סמלים, אמונות ודרך להתנהג - הם יצרו תרבות. היכולת לאחסן בשר מעושן וזרעי בר במאורה שלהם כמו כן חום מהפרוות שהם צדו יותר בקלות כעת הביאה שלווה. הם לא היו צריכים ללכת כל כך רחוק ולסכן את עצמם. השליטה באש הרחיבה את מגוון המזון שבני האדם יכלו לצרוך, והכניסה המון חלבון מן החי לתפריט, הם היו יותר חזקים, בריאים ושולטים במרחב - הם עלו לראש שרשרת המזון. היה להם פנאי - הם ציירו בצבע אדמה אדום על קירות המערה וקישטו את עצמם בשרשראות צדפים. כלי העבודה כללו סכינים שונים, גרזנים עם ענפים כידיות וסוגים שונים של רומחים ששימשו לציד ולחיתוך טרף. כמובן, שוכני המערות היו ציידים-לקטים, מה שאומר שכאשר מקורות המזון מן החי והצומח שלהם התייבשו, הם נאלצו להמשיך הלאה ולעזוב את בתיהם.
התפתחות הטכנולוגייה כגון השליטה באש והתקשורת בין חברי השבט יצרה שקט תעשייתי שגרם להתפתחות התרבותיות
צריפים ומחסות, האדם החברתי, 70,000 - 14,500 לפני הספירה:
כמו תושבי המערות, האדם החברתי עדיין היה צייד ולקט, אך היה לו יותר רכוש מלבד כלי האבן וכלי הנשק הבסיסיים, לצד המערות, הוא בחר להתגורר גם במחסות העשויים מענפים מכוסים בעלים גדולים או עורות בעלי חיים. האדם הזה היה הומו סאפיינס (האדם החושב). בבואו מאפריקה, כבש את העולם, ותוך 40,000 הגיע לאמריקה ולאוסטרליה וכנראה חיסל בדרכו את שאר הגזעים האנושיים (כמו הכחדת הניאנדרטלים לפני כ-32,000 שנה). הבקתה שימשה כבית מגורים ואנשים חיו בקבוצות של 50 עד 70 חברים. יישוב ממוצע כלל כ-10 עד 25 בקתות. האנשים האלה יכלו לדבר ולחלק משימות. עם חלוקת העבודה החלה הפרדה מגדרית והיררכיה חברתית. המחסות שימשו לשינה ואחסון מזון, החיים התנהלו בחוץ. מגוון הכלים היה עצום, והיו להבי סכינים שונים ומיוחדים לעיבוד מגוון רחב של חומרים. חומר בניין היה כל מה שהטבע הציע: ענפים גמישים כשלד הצריף, שורשים וגידים כקשרים, עורות בעלי חיים ועלים גדולים כקירות וגג.
מלבד השינוי בתזונה וזמני הפעילות, שלא הוגבלה יותר לשעות האור, אפשר להצביע בתקופה הנ״ל על הצורך לבטא את עצמנו. עוד לפני שלמדנו לביית צמחים וחיות - למדנו ליצור. השכלנו לראות את עצמנו מבחוץ ועל ידי כך לברוא רעיונות אנושיים בחומר - האומנות נולדה. הצורך להביע את עצמנו עוד ילך ויגבר, כמו שעוד נראה.
